מאיפה מתחילים בכלל לדבר על לונדון
26/01/2012
זה התחיל לפני שנתיים, כשידידה שלי ארזה את הדברים שלה וטסה ללונדון. למעשה, זה התחיל הרבה קודם. אני לא יודעת להצביע על נקודת הזמן המדוייקת, אבל איפשהו בראש שלי תמיד ידעתי, או לפחות קיוותי, שיצא לי להתגורר תקופה מסויימת בחו”ל.
“חו”ל”, המילה הקסומה הזו שנראתה כל כך נוצצת כשהייתי קטנה. שם מזג האוויר טוב יותר, שם יש צעצועים טובים יותר, שם אנשים מלומדים ומדברים שפות אחרות (ולא משנה בכלל שמבחינתם אני ידעתי שפה אחרת), שם מייצרים סרטים וטלוויזיה ויש סיכוי לקנות מרצ’נדייז אמיתי של באפי וקלטות וידאו מקוריות והכל נוצץ ונפלא. הייתי מטורפת על “חו”ל”. לא משנה איפה, זה היה פשוט מדהים.
ככל שהתבגרתי ירדה ההתלהבות שלי מה”חו”ל” המגניב הזה שתמיד היה לי בראש. כמובן שרציתי לנסוע, לטייל ולראות כמה שיותר. אבל מה לי ולגור במקום אחר? לא חשבתי על זה בכלל. נורא קיוויתי שבתיכון שלי תהיה תוכנית של חילופי תלמידים (חיה בסרט) או קורסים בחו”ל במהלך חופשת הקיץ (שהיו מאוד פופלריים בחיפה, כל כך רחוק ממני), אבל נאלצתי להסתפק בטיול בגרמניה מטעם הלהקה הייצוגית של העיר בה גדלתי ובמסע לפולין. אני לא מתחרטת על אף אחד מהשניים אבל חילופי תרבויות והכרת אנשים אחרים מחו”ל לא עמדו על הפרק באף אחד מהם.
סיימתי את התיכון וחיכיתי לגיוס. עבדתי בזמן הלימודים, אז היה לי כסף לממן טיולון קצר. מהר מאוד מצאתי את עצמי מתכננת טיול קצר עם אחותי לאירופה, והטיול המיוחל לפריז ולונדון יצא לפועל בספטמבר 2006. פריז היתה יפיפיה וקסומה, אבל ברגע שכף רגלי דרכה בלונדון ידעתי – אני מאוהבת. בלונדון הרגשתי שייכת, בלונדון הרגשתי בבית, הרגשה שחוץ מהבית האמיתי בישראל הרגשתי רק שם (ובהסתובבויות מרגשות ברחבי ניו יורק כמה חודשים אח”כ).
אני לא יודעת אם זה היה בגלל שאחרי 5 ימים במדינה דוברת שפה זרה פתאום הגעתי למדינה בה סוף כל סוף יכולה לשאול אנשים ברחוב מה השעה, או שלונדון היא הבית של ג’יילס מבאפי, או המקום ממנו התלמידים של הוגוורטס לוקחים את הרכבת אליה או הבית השני של הביטלס או סתם כי הם נוסעים בכיוון ההפוך. אני לא יודעת מה גרם לי להתאהב בלונדון, כי זה בטח מכלול של כל הדברים שאמרתי ובטח עוד הרבה דברים אחרים שעוד לא הצלחתי לנסח במילים.
מאז, כאמור, עברו כמה שנים וסתם כך, אותה ידידה ממקודם פשוט התעופפה לה ללונדון עם הדרכון השבדי שלה. ובאותו רגע קינן לי קול קטן בראש שלחש: “גם את יכולה”.
וזה נכון, ידעתי שזה נכון. ידעתי שאני בעלת אזרחות צרפתית ויכולה, אם אני רק אחפוץ בכך, לארוז את הדברים שלי, לעלות על מטוס ולעבור לגור בלונדון.
וממש כמו בסרט “אינספשן” הרעיון הפצפון הזה שנשתל במוחי המשיך לגדול ולגדול עד שהבנתי שזה יותר מרעיון אלא החלטה: אני הולכת לעשות את זה.
חקרתי ברשת את חוקי ההגירה לבריטניה, וביולי 2010 הושבתי את עידן, בן זוגי, לשיחה. אני לא צריכה לספר לכם כמה מלחיץ זה לשמוע “אני צריכה לספר לך משהו”. זה יותר מלחיץ להעביר בראש במשך שבועות את הטיעונים שינסו לשכנע את בן הזוג שלך להסכים לעקור את עצמו מהחיים שלו בשביל לגור באיזו עיר חלומות כזו או אחרת, אפילו אם העיר הזו היא לונדון.
ובכן, באופן מפתיע השיחה הזו היתה די קצרה:
“אני רוצה לעבור לגור בלונדון. יש לי אזרחות אירופאית וממחקר קצר באינטרנט אתה יכול לקבל דרכי ויזה”
– “אוקי, נשמע מגניב”
אוקי, אז זה לא בדיוק ציטוט מדוייק אבל באמת שזה לא היה יותר מידי רחוק מהמציאות.
אז הנה אנחנו, רק שנה וחצי של דחיינות מאוחר יותר, עובדים במרץ על “לעבור ללונדון”.
בחיי שזה קשה. זה קשה, זה מעייף, זה מעציב, זה מלהיב, זה מיליון ואחד דברים עוד לפני שבכלל עוצרים לחשוב ומתעמקים בזה.
אין לנו דירה קבועה ולאף אחד מאיתנו אין משרה מובטחת, אבל אלו דברים שנצטרך לעבוד עליהם כשכבר נהיה שם.
אני דניאל, ואני עוברת לגור בלונדון בעוד קצת פחות מחודשיים. ואני מתה מפחד.
9 תגובות
© 2023 תשע ושלושה רבעים | תבנית מקור Eleven Themes | תורגם לעברית ע"י וובמגזין
מצחיק, כי בדיוק השבוע חשבתי עם עצמי על כמה דברים בחיים שלי ועל זה שיש דברים מפחידים שרק בגלל שהם מפחידים אותי אני חייב לעשות אותם (או לפחות לנסות או לחוות).
אני חושב שזה פחד חיובי. כלומר זה די ברור ואת גם מודעת לזה בטח גם. ומההיכרות שלי איתך אני יכול להבין את הפחד המהול בהתרגשות וציפיה. ולא משנה אגב מה יצא מזה או איפה את(ם) תמצאי את עצמך בעוד שנה-שנתיים, אם שם או בחזרה פה (או מקום אחר), את תסתכלי אחורה ותהי סופר-גאה בעצמך שעשית את זה, בלי קשר לתוצאה. כי זה הכי קשה לעשות את הצעד הנסיוני הראשון.
ואני מקווה באמת שתהיה לך חווייה אדירה וכמובן מחכה כבר להיפגש בכל הפעמים שאמשיך להגיע ללונדון להופעות.
וכן, אני גם קצת אתגעגע…בהצלחה! (עם הלחץ לפני, הבלוג והנסיעה).
כל כך שמחה בשבילכם, וכל כך מתגעגעת מראש בשבילנו… 🙂 החתולים יכולים לבוא אתכם?
זה משוגע, ופסיכי ומפחיד, אבל זה אמיץ ומגניב וחווייתי באותה מידה.
אני חושבת שזה מדהים ללכת ככה אחרי חלומות. ואני בטוחה שלא משנה מה זו תהיה חוויה טובה, כי זה יוביל אתכם למקומות חדשים, להתמודדויות חדשות ולאתגרים.
בכל מקרה, אני מאוד מקווה שיש להם מוזס שם. אם לא אז אני אסתפק בדייט לאיזה מחזמר. אמנם זה לא יהיה קברט של הקאמרי, אבל בכל זאת. 🙂
מפתחת חרדות נטישה כבר מעכשיו..
סתם סתם, אוהבת אתכם וכל זה.
לבי איתך, גם אנחנו עוברים ללונדון לכמה שנים, ממש באוגוסט הקרוב, כך שאני אבחן את הבלוג הזה מקרוב כמו פיילוט לקראת המעבר שלנו. וגם אני מרגיש פחד בריא לגבי כל העניין.
תודה תומר, הילה ואדוה!
הילה, בוֹטן עובר למושב של ההורים של עידן, שם יהיה לו המון מקום להתרוצץ וגם בית חם, כמו שהוא אוהב. מאנקי כנראה תבוא איתנו.
ננסק, מבטיחה לכתוב פה גם פוסטים יותר עניינים בנושא הגירה. מקווה שזה יעזור לכם!
הי דניאל, רציתי לשאול , איך מתקדם המעבר? הרעיון הזה ניתץ בי 10 שנים אחורה, היום אני אימא לשני ילדים, וזה רלוונטי יותר מתמיד. אשמח אם תכתבי לי קצת על התהליך, לצערי אין לי שום אזרחית אירופאית.. אשמח לשמוע על ההתאקלמות, הפן היהודי ישראלי בסיפור ובכלל כל מידע רלוונטי 🙂
היי יסמין,
אנחנו כבר כאן חצי שנה. את יכולה להמשיך לקרוא קצת הלאה בבלוג, יש לנו טיפים וחוויות על המעבר שלנו. לא הספקנו לכתוב על הכל, אבל אנחנו עוד נעדכן כאן בהמשך.
באופן כללי, ללא אזרחות אירופאית מאוד קשה לעבור לבריטניה, בטח כמשפחה. האופציה הכי טובה שלך תהיה למצוא מעסיק שירצה להיות הספונסר שלך על מנת לקבל ויזת עבודה.
אני ממליצה לך לשאול בפורום עוברים לאירופה בתפוז: http://forums.tapuz.co.il/europe
היי, אני חושבת על זה כבר שנתיים ואני חושבת שהגיע הזמן לעשות את זה ולעבור ללונדון ..
קודם כל, את מרגישה שכל הפחדים והקשיים – היה שווה את זה? אני יודעת שזו שאלה מורכבת.
דבר שני, את חושבת שאפשר להתחיל לחפש עבודה מהארץ ולטוב לראיונות ורק אחרי שיש עבודה לעבור או שזה רק מקשה על העניינים?
כיף לכם בלונדון??
היי ענת,
האם המעבר היה שווה את זה זו בהחלט שאלה מורכבת. בכל מיני אספקטים זה היה שיפור, באחרים פחות. זו שאלה קצת גדולה מידי בשביל לענות בתגובה אחת. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, וגם למעבר הזה.
אני לא יודעת אם זה עדיף לחפש עבודה מהארץ, אבל זה בטוח קשה יותר. מעסיקים אוהבים לראות מגורים קרובים לעבודה, או לפחות באותה העיר, ולרוב עובדים מחוץ למדינה פחות נוחים להעסקה. עם זאת, זה לא בלתי אפשרי ויש אנשים שעשו את זה. את יכולה לנסות אם זה מה שאת ממש רוצה ויצרו קשר עם סוכנויות כח אדם.