To seek the holy grail (מציאת עבודה – חלק ב’)

28/12/2012

חלקו השני של תהליך חיפוש העבודה שלי התחיל עם הנחיתה בלונדון. טוב, למעשה הוא התחיל מעט אחר-כך – קודם כל רצינו למצוא דירה, בשביל שאוכל לרשום כתובת מגורים על קורות החיים, ובשביל זה היינו צריכים לפתוח חשבון בנק, אבל אחרי שאלה היו מאחורינו, התפניתי לוודא שנוכל לממן את החיים החדשים שלנו בלונדון.

הצעד הראשון, בדיוק כמו בארץ, הוא חיפוש באתרי דרושים. יש באינטרנט מאות אתרים שמוקדשים לפרסום מודעות דרושים בלונדון, ונכנסתי לכל אחד שנראה כאילו יש בו פוטנציאל כלשהו למציאת משרה. שלחתי קו”ח לכל משרה שנשמעה רלוונטית והכנתי את עצמי נפשית למצב שתיארה חציש בבלוג שלה. בדיעבד, האתרים שהתבררו כיעילים ביותר למציאת עבודה בהייטק הם Monster ו-CWJobs – הם הכי גדולים והם נוחים מאוד לשימוש ולחיתוכים שונים. די מהר החיפושים שלי הצטמצמו לשני האתרים האלה, כי רק בהם המשרות התעדכנו בתדירות גבוהה מספיק. יש, כמובן, אתרים מוצלחים אחרים, כדוגמת reed ו-totaljobs, אך הם לא מוכווני הייטק, ולכן פחות עזרו לי באופן אישי.

Photo by “Gaiux” cc by-nc-sa 2.0

אני מתעסק בתכנות Embedded, שהוא לא שוק מפותח כל-כך בלונדון, ביחס למתכנתי ג’אווה ו-NET. לדוגמה. די מהר למדתי להכיר את המודעות החוזרות, והיתה תקופה בה היה נראה שכל השוק מורכב מאותן שלוש חברות.

מי שמפרסם בלוחות הדרושים הן כמעט אך ורק חברות השמה. לפחות אם להסתמך על זה שהם היחידים שהתקשרו אלי בחזרה. התסריט היה די קבוע: “שלום, אפשר לדבר עם [עיוות כלשהו של השם שלי]? מדבר X מחברת ההשמה SomeLie (שזה כמו “שקר כלשהו”, רק באנגלית). קיבלתי את קורות החיים שלך, ויש לי משרה להציע לך. יש לך כמה דקות?”
אחרי שסיפרתי לו קצת על עצמי (שיחות שכמעט תמיד כללו נסיון תעסוקתי, לימודים, למה עברתי ללונדון ומתוקף איזו ויזה אני מתכנן לעבוד כאן) הוא סיפר לי על המשרה, ואם היא התאימה לי (טוב, נו, נכון, כל משרה התאימה לי. לא יכולתי להרשות לעצמי להיות בררן) ואני הצלחתי לשכנע אותו שאני השקעה ראויה לזמן שלו, הוא העביר את הפרטים שלי הלאה.

בהרבה מקרים המשרות המפורסמות היו רק תירוץ לקשר בין קורות החיים שלי לחברות ההשמה. ברגע שסוכן קיבל על עצמו את התיק שלי, הוא התחיל במשימת חיפוש עבודה עבורי, והתחיל לשלוח אלי הצעות עבודה. למרות שלא קיבלתי מבול של הצעות זה בהחלט הוריד ממני חלק מהלחץ של תהליך החיפוש.

חברות השמה הן, כמובן, לא מושג זר למחפשי העבודה בישראל. אבל בישראל, ברוב המקרים הרגשתי שסוכני ההשמה הם לא יותר ממתווכים – הם משדכים בין מחפש עבודה למקום העבודה, ובזה העבודה שלהם מסתכמת. כאן, הרושם הוא שונה לגמרי. קחו לדוגמא את ג’ון, הסוכן דרכו קיבלתי את המשרה הנוכחית שלי. ג’ון התחיל את היחסים ביננו בשיחת היכרות מעמיקה. לאחר מכן הוא המליץ לי לעשות מספר שינויים בקורות החיים שלי, שיהפכו אותם לאטרקטיביים יותר. בשבועות שלאחר מכן (חיפוש עבודה הוא תהליך ארוך כאן. יכולים לעבור שבוע, שבועיים ויותר בין כל שלב בראיונות), לפני כל שלב הוא שלח לי מיילים ודיבר איתי בטלפון, הסביר לי למה לצפות, נתן טיפים ווידא שאהיה מוכן אליו עד כמה שאפשר. הוא תמיד היה זמין לענות על שאלות וחששות שלי, ונתן לי תחושה שמה שחשוב לו הוא לא שאקבל את המשרה המסויימת הזאת, אלא שבאופן כללי אני אמצא משרה טובה.

חשוב לי לציין שחוויית חיפוש העבודה שלי היתה שונה מהותית מזו שתוארה ב”היונים של השכן”. מעולם לא נפגשתי פנים אל פנים עם אף סוכן השמה, והיחסים שלי איתם כלל לא היו לחוצים. בכל תהליך חיפוש העבודה הייתי בקשר עם מספר סוכנים במקביל, אבל לא הרגשתי שהם מתחרים זה בזה, או שאני צריך להעמיד פנים כאילו אני בקשר רק עם סוכן מסויים. הם ידעו שאני מחפש עבודה, שאני שולח קו”ח למספר משרות, ולכן מדבר עם מספר סוכנים, ולא היתה לאף אחד מהם בעיה עם זה. ובצדק. כל אחד מהם התמקד בלנסות למצוא לי את התפקיד הטוב ביותר ותו לא.

סוכן, תמונת אילוסטרציה [Marvels Studios ©]

ראיונות

מהנסיון שלי, תהליך הראיונות הוא די קבוע – השלב הראשון הוא מבחן באינטרנט. הוא משמש כמסנן הראשוני. בד”כ הוא יכלול שאלות פשוטות בתכנות (מציאת באגים בקוד קצר, הבהרת מונחים בתכנות, כתיבת קטע קוד קצר), אבל יכולים להיות בו גם חלקים פסיכוטכניים כמו התאמת צורות או בעיות הספק, וגם שאלות שפה וידע כללי.

אם עברתם את המבחן המקוון בהצלחה, תעברו לשלב הראיון הטלפוני. המראיין בד”כ ישאל שאלות על ההיכרות שלכם עם החברה, היסטוריה תעסוקתית שלכם (פרוייקטים, תחומי אחריות, אתגרים וכו’) והרגלי עבודה, כמו יכולת עבודה בצוות או איך אתם מוודאים שאתם מייצרים קוד איכותי. זה ראיון שלוקח כ-30 דקות, ותפקידו לוודא שיש התאמה ביניכם ובין דרישות התפקיד, ושיש סיבה לבחור בכם על-פני שאר המועמדים. אגב, במקרים רבים הראיון ייערך ע”י חברה חיצונית שמספקת שירותי ראיונות שכאלה.

אם הצלחתם להרשים את המראיין, תגיעו לשלב השלישי – ראיון פנים אל פנים. מאחר שהתחלתי לעבוד בחברה הראשונה שהתראיינתי אצלה, אין לי הרבה נסיון עם ראיונות כאלה, אבל ככה זה נראה אצלנו:

הוזמנתי ל”יום הערכה” במשרדי החברה. בארץ, “יום הערכה” היא חוויה די נוראית. צוות של מאבחנים מפעיל מספר בחנים פסיכולוגיים בגרוש בשביל לנסות ולנחש למי מחברי הקבוצה הנבחנת יש הכי פחות סיכוי לעשות משהו יוצא דופן, ולתת לו את הציון הכי גבוה. מהנסיון שלי, יש להתרחק לא רק מימי ההערכה, אלא בעיקר מחברות ששולחות מועמדים שלהן לימים שכאלה. אבל ג’ון הבהיר לי שלא מדובר ביום הערכה כזה.

יום ההערכה שהוזמנתי אליו הורכב משני חלקים – שני ראיונות בזה אחרי זה, ארוחת צהריים (על חשבון החברה) ולאחר מכן מעין מבחן יכולות עבודה בצוות.

היינו קבוצה של 4 מועמדים. הגענו בבוקר למשרדים, שם קיבלנו אותנו 4 ראשי קבוצות שונות בחברה. לאחר שיחת היכרות קצרה ומצגת על החברה, התפצלנו לחדרים שונים – כל מועמד עם המראיין שלו.

הראיון הראשון היה ראיון טכני – בהתחלה התבקשתי לתאר פרוייקט כלשהו שעבדתי עליו, ומה היה התפקיד שלי בו. אח”כ המראיין ביקש ממני לפתור כמה בעיות סטנדרטיות בתכנות, וזה היה סוף הראיון. מאוד דומה לראיונות המקצועיים שעוברים בארץ.

הראיון השני נקרא Competency Interview. והוא ראיון “משאבי אנוש” קלאסי. המטרה שלו היא לבדוק איך אני עובד – הוא עסק בכישורי עבודה בצוות, שיטות עבודה, התמודדות עם משימות חדשות, שמירה על איכות קוד וכו’. זה המקום בו יישאלו שאלות כמו “למה הגשת מועמדות לעבוד פה?”, “איך תוכל לתרום לחברה?”, ושאר שאלות שמחפשי עבודה כל-כך אוהבים. לשמחתי, הם נמנעו משיקוצים כמו מה התכונות החיוביות והשליליות שלי, או איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים.

התחושה שלי היא שראיון מסוג כזה הוא משהו די חדש פה בבריטניה. במכתב שקיבלתי מהחברה עם פרטים על יום ההערכה, הושם דגש מיוחד על מה שאמור לצפות לי בראיון ה-Competency; ג’ון הקדיש לא מעט זמן בשיחות הטלפון המקדימות שלנו להסביר לי מה המטרה של הראיון ואיך כדאי לי להתכונן. כאילו שמחפשי העבודה בבריטניה עדיין לא מכירים את הקונספט.

לאחר ארוחת הצהריים, חזרנו לשלב המבחן. ניתן לנו קוד בג’אווה שמייצר מסלול מירוץ שעליו שתי מכוניות. המטלה שלנו היתה לתכנת את התנהגות המכונית ע”י שימוש בפונקציות הקיימות, כך שתשיג את מספר הנקודות המקסימלי, תוך התחשבות במכונית השנייה, בכמות הדלק ובמכשולים על המסלול. חולקנו לצוותים של שניים, וניתנה לנו שעה לכתוב את הקוד. לאחר שעה, המראיינים הריצו את הקוד של שני הצוותים, במשך שלושה מקצים שונים, וכולנו חזינו בכשלונות שלנו על המסך הגדול של חדר הישיבות.

בסופו של דבר, הניקוד שהשגנו היה מביך. גם הצוות השני לא הצליח במיוחד, אבל לשמחתם הם לפחות עקפו אותנו. למרות זאת, אני ועוד מועמד מהצוות השני התבקשנו להשאר, ועוד באותו יום הציעו לנו את המשרה. שבועיים לאחר מכן, כמעט חודשיים אחרי שעברנו לכאן, התחלתי לעבוד.

נספח א’: קוד לבוש

מאוד מקובל לשאול מה קוד הלבוש המקובל בחברה, וספציפית באיזה לבוש יש להגיע לראיון. הקוד הסטנדרטי לראיונות הוא Smart Elegant, שג’ון הגדיר כ-“Jacket and tie, without the jacket and the tie”, כלומר חולצה מכופתרת ומכנסיים אלגנטיים (בפירוש לא ג’ינס, הדגיש ג’ון). אבל אל תחששו לוודא מראש.

ככלל, בניגוד לתפישה הרווחת לגבי עבודה בבריטניה, קוד הלבוש בתעשיית ההייטק פה דומה מאוד לזה הישראלי. אצלנו במשרד אפשר למצוא אנשים בג’ינס וטי-שירט לצד כאלה בחולצות פולו, בסוודרים או בחולצות מכופתרות. זו פונקציה של גיל, תפקיד ובעיקר טעם אישי. בכל מקרה, אין צורך לרכוש מלתחה חדשה לכבוד המעבר. חוץ מבגדי חורף, מסיבות מובנות.

Smart Elegant

נספח ב’: שכר

חלופת משפטים שגורה אצל המבקרים בלונדון היא “בוא’נה, זה נורא יקר. איך התושבים יכולים להרשות את זה לעצמם?”  – “טוב, אתה צריך לזכור שהם מרוויחים פה בפאונדים.”

אז זהו, שלא. כאילו, כן, כמובן שהם כן מרוויחים פה בפאונדים, אבל בתגובה למעלה מסתתרת ההנחה שתושבי בריטניה מרוויחים משכורת במספרים הדומים לאלו הישראליות, רק שבמקום ש”ח, מופיע לצד המספר סמל הפאונד. וזה לא המצב.

כן, שכר המינימום פה הוא גבוה יותר מבישראל, והשכר הממוצע (הבריטי בכלל, והלונדוני בפרט) גבוה יותר משמעותית, אבל עדיין לא קרובים להיות גבוהים פי 6 מהמקבילה הישראלית. ובתחום ההייטק, ספציפית, השכר דומה למדי לשכר בארץ. מתכנתים מתחילים מרוויחים פחות מהנהוג בארץ, אבל קפיצות השכר גדולות יותר. כמו-כן, בגלל שיטת חישוב המס השונה, הסכום נטו שייכנס לחשבון הבנק שלכם גבוה יותר מבישראל, במיוחד בטווחי השכר של מתכנתים מתחילים.